<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער הראשון</h1>
<h2>דף כז.</h2>
פעמים נשאר תיבה אחת שלא ידעו לדרוש אליבא דחד תנא, ויש אליבא דכולי עלמא, כגון הא חמור דבור לר' יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא.
<h2>דף לא:</h2>
יש לדקדק על הא דאמרן בכמה דוכתי דברה תורה כלשון בני אדם. אשכחן קראי דלכ"ע דברה תורה כלשון בני אדם, בפרק אלו מציאות (ב"מ ל"א ע"א) השב תשיב, עזוב תעזוב והוכח תוכיח, וטובא איכא דמידרש אליבא דכ"ע, והקם תקים אפילו ר' אלעזר ב"ר שמעון דריש ליה, אע"ג דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם כתובות פרק מציאת האשה (ס"ז ע"ב) דדריש העבט תעביטנו דברה תורה כלשון בני אדם, ולא דריש ליה להא דאמרן יש לו ואינו רוצה להתפרנס דנזקקין לו, ובפ"ק דראש השנה (ח' ע"א) דריש ליה ר"ש עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר ולא קאמר דברה וכו', ואמאי דדרשינן הענק תעניק אין לי אלא נתברך הבית בגללו כו' פריך, ולרבי אלעזר בן עזריה דאמר [נתברך הבית בגללו וכו' למה לי,] דברה תורה כלשון בני אדם, משמע אבל בהנך דלעיל מינה משמע דכ"ע מודו. ותירץ ר"י דכ"ע דרשי, אלא במקום שמוכיח מתוך הפסוק שאין לדרוש אז אומר דברה תורה כלשון בני אדם, והך דהעניק תעניק לכך לא דריש רבי אלעזר בן עזריה דהא כתיב במקרא בהדיא כאשר יברכך ה' אלהיך, ור' שמעון להכי לא דריש העבט תעביטנו דהא כתיב די מחסורו, והא דפרק השואל (ב"מ צ"ד ע"ב) אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת"ל אם גנוב יגנב, ופריך למ"ד דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר, היינו משום דכתיב גניבה דמשמע ולא אבידה. אבל קשה על זה מהא דפירקא קמא דנדרים (ג' ע"א) גבי לנדור נדר דברה תורה כלשון בני אדם, ול"נ הטעם משום דיש נודרים נדבה כי הא דפירש כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה, ויש נודרים נזירות דכתיב נזיר להזיר לה', ולכך איצטריך לפרש לנדור נדר, ומכל מקום צריך לומר דברה תורה כלשון בני אדם, דמלשון לנדור לבד משמע נדר דוקא ולא דבר אחר. עוד מקשה דבפ"ב דע"ז (כ"ז ע"א) אית ליה לרבי יוסי המול ימול ולא קאמר דברה תורה כלשון בני אדם, ובפרק השוחט והמעלה (זבחים ק"ח ע"ב) גבי איש איש, דברה תורה כלשון בני אדם, ונראה הטעם משום דהכפילות שוה, ולא דמי לאינך העבט תעביטנו דאין הכפילות שוה, ולרבי שמעון אית ליה סברא זו להיפך, כיון שהכפילות שוה אין זה לשון בני אדם וכשאין הכפילות שוה הוי לשון בני אדם, ובזה ניחא מה שמקשה דרבי שמעון דריש איש איש בפרק השוחט והמעלה, ובכתובות (ס"ז ע"ב) ובפרק אלו מציאות (ב"מ ל"א ע"א) אית ליה דברה תורה כלשון בני אדם, ור"י פירש דמש"ה לא דריש רבי יוסי איש איש דאיש משמע אחד, ולקושיא אחרת לא תירץ כלום. עוד הקשה בר"ה (ח' ע"א) ר' מאיר דריש עשר תעשר, ובכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה (י"א ע"א) אמרו אחרים דברה תורה כלשון בני אדם, ואחרים היינו ר"מ, ואולי יתכן לפרש דלבסוף ימיו כשקראוהו אחרים מההוא מעשה דהוריות חזר בו מעשר תעשר ולא דריש ליה, דאשכחן רבי דתני בילדותיה דכסף קונה הזהב ובזקנותו תני איפכא, וכן במסכת כלאים (סוף פ"ג) דרבי ישמעאל שנה לר' מאיר כדתניא, ר' מאיר אומר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה, ר' יוסף בן החוטף אומר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור לא יביא זרע לשם, ואמרו בירושלמי א"ר יוסי בר בון בוא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו בבית סאה וסופו בבית כור, פירוש מה ששנה לר"מ היה בתחלת ימיו ולר' יוסי בן החוטף בסוף ימיו.
<h2>דף נד:</h2>
גורעין ומוסיפין ודורשין, יש מקומות דאמרינן הכי ויש מקומות דלא אמרינן הכי, אותה שבתחלת תיבה משימין אותה באיזה מקום שיהיה, כמו מרוח אשך דדרשינן מראו חשך, ח' של מרוח וא' של אשך אנו משנין אותן ממקומן, ושאר אותיות כמו שאתה מבין, אבל וחמישיתו יוסף עליו לא דרשינן חמישיות למשקל ו' אחרונה של חמישיתו ויהבינן ליה בין יו"ד לתי"ו והוה ליה חמישיות, וכן וא"ו דולטוטפת אנו מטילין בין פ"א לתי"ו מפני שהיא בתחלת תיבה.
<h2>דף צד:</h2>
יש לדקדק על הא דאמרן בכמה דוכתי דברה תורה כלשון בני אדם. אשכחן קראי דלכ"ע דברה תורה כלשון בני אדם, בפרק אלו מציאות (ב"מ ל"א ע"א) השב תשיב, עזוב תעזוב והוכח תוכיח, וטובא איכא דמידרש אליבא דכ"ע, והקם תקים אפילו ר' אלעזר ב"ר שמעון דריש ליה, אע"ג דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם כתובות פרק מציאת האשה (ס"ז ע"ב) דדריש העבט תעביטנו דברה תורה כלשון בני אדם, ולא דריש ליה להא דאמרן יש לו ואינו רוצה להתפרנס דנזקקין לו, ובפ"ק דראש השנה (ח' ע"א) דריש ליה ר"ש עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר ולא קאמר דברה וכו', ואמאי דדרשינן הענק תעניק אין לי אלא נתברך הבית בגללו כו' פריך, ולרבי אלעזר בן עזריה דאמר [נתברך הבית בגללו וכו' למה לי,] דברה תורה כלשון בני אדם, משמע אבל בהנך דלעיל מינה משמע דכ"ע מודו. ותירץ ר"י דכ"ע דרשי, אלא במקום שמוכיח מתוך הפסוק שאין לדרוש אז אומר דברה תורה כלשון בני אדם, והך דהעניק תעניק לכך לא דריש רבי אלעזר בן עזריה דהא כתיב במקרא בהדיא כאשר יברכך ה' אלהיך, ור' שמעון להכי לא דריש העבט תעביטנו דהא כתיב די מחסורו, והא דפרק השואל (ב"מ צ"ד ע"ב) אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת"ל אם גנוב יגנב, ופריך למ"ד דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר, היינו משום דכתיב גניבה דמשמע ולא אבידה. אבל קשה על זה מהא דפירקא קמא דנדרים (ג' ע"א) גבי לנדור נדר דברה תורה כלשון בני אדם, ול"נ הטעם משום דיש נודרים נדבה כי הא דפירש כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה, ויש נודרים נזירות דכתיב נזיר להזיר לה', ולכך איצטריך לפרש לנדור נדר, ומכל מקום צריך לומר דברה תורה כלשון בני אדם, דמלשון לנדור לבד משמע נדר דוקא ולא דבר אחר. עוד מקשה דבפ"ב דע"ז (כ"ז ע"א) אית ליה לרבי יוסי המול ימול ולא קאמר דברה תורה כלשון בני אדם, ובפרק השוחט והמעלה (זבחים ק"ח ע"ב) גבי איש איש, דברה תורה כלשון בני אדם, ונראה הטעם משום דהכפילות שוה, ולא דמי לאינך העבט תעביטנו דאין הכפילות שוה, ולרבי שמעון אית ליה סברא זו להיפך, כיון שהכפילות שוה אין זה לשון בני אדם וכשאין הכפילות שוה הוי לשון בני אדם, ובזה ניחא מה שמקשה דרבי שמעון דריש איש איש בפרק השוחט והמעלה, ובכתובות (ס"ז ע"ב) ובפרק אלו מציאות (ב"מ ל"א ע"א) אית ליה דברה תורה כלשון בני אדם, ור"י פירש דמש"ה לא דריש רבי יוסי איש איש דאיש משמע אחד, ולקושיא אחרת לא תירץ כלום. עוד הקשה בר"ה (ח' ע"א) ר' מאיר דריש עשר תעשר, ובכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה (י"א ע"א) אמרו אחרים דברה תורה כלשון בני אדם, ואחרים היינו ר"מ, ואולי יתכן לפרש דלבסוף ימיו כשקראוהו אחרים מההוא מעשה דהוריות חזר בו מעשר תעשר ולא דריש ליה, דאשכחן רבי דתני בילדותיה דכסף קונה הזהב ובזקנותו תני איפכא, וכן במסכת כלאים (סוף פ"ג) דרבי ישמעאל שנה לר' מאיר כדתניא, ר' מאיר אומר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה, ר' יוסף בן החוטף אומר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור לא יביא זרע לשם, ואמרו בירושלמי א"ר יוסי בר בון בוא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו בבית סאה וסופו בבית כור, פירוש מה ששנה לר"מ היה בתחלת ימיו ולר' יוסי בן החוטף בסוף ימיו.
